בין פסיכולוגיה למדע, 

אחת השאלות הכבדות אשר מעסיקות אותי לאחרונה היא, באם הפסיכולוגיה וגם הפסיכיאטריה נמצאות בתוך מעגל המדעים,תקראו לזה מדעי הטבע, או שמדובר במקצועות או עיסוקים אשר הקשר שלהם למדעים,איננו קיים כלל .

.

ואולי כדאי להתחיל מהגדרות.

מהו מדע? ו

מהי הפסיכולוגיה וגם מהי הפסיכיאטריה.

אקדים ואומר כי פסיכיאטריה היא התמחות רפואית של אדם אשר סיים בית ספר לרפואה ונעד לטפל במחלות נפש,באמצעים אלו או אחרים,דוגמת תרופות מרשם.

מכאן באה גם השאלה,מהי הפרעה פסיכיאטרית או פסיכולוגית באם תרצו?

.אילו מדדים נוכל לתת לה והאם הפרעה זו ניתנת למדידה בכלל ובאם כן ,האם היא אוביקטיבית או סוביקטיבית של המטפל.

ראשית דבר,אני מאמץ את גישתו של ישעיהו ליבוביץ שהמדע הוא המצאתו של האדם.

וזו איננה המצאה עתיקת ימים. היא התחילה לפני כ400 שנה. והמדע הוא ביטוי לשימוש ספציפי בתבונה האנושית. והמדע לא נטבע בתוך מוחו החל מהאדם הראשון.

והפסיכולוגיה עוסקת באיכויות למיניהן אשר לא ניתנות בשום אופן,גם על ידי תצפית מאד קפדנית של מתבונן או מטפל,להערכה כמותית או השואתית..

וישנם גם פסיכולוגים אשר דוחים בשני ידיהם את הגישה המדעית לפסיכולוגיה בטענה כי זו יכולה להשפיע (על המטפל) ולהפריע לו להכנס לדקויות ועושר הנפשו של האדם. אילו הם הפסיכולוגים הקרויים הומניסטים.

אבל רוב הפסיכולוגים משאירים את השאלה לגבי מהות המקצוע, מעט בעמימות.ובערפול.

ועונה לי פסיכולוגית בכירה וותיקה, אשר נשאלה על ידי, ותשובה  מובאת מטה.

"התשובה היא כן ולא, תלוי על מה אתה שואל.  ישנם תחומים רבים בפסיכולוגיה (שטח עצום ורב ממדים) שהם מדעיים גרידא וישנם כאלה שהם סמי-מדעיים, כלומר עושים בהם מחקר העונה על הקריטוריונים המדעיים, אבל בד"כ נוטים "להסתיר" את אותם האלמנטים שהם קשים במיוחד למקר מדעי הקשורים להתנהגות האדם, החשיבה והנפש. אם לספור על פי מספר הג'ורנלים המדעיים בפתחומי הפסיכולוגיה, אז יש שיגידו "כן".

על כך עניתי לה. אינני מסכים ויש לי מחשבות אחרות.

והייתי רוצה להזכיר את "ספר התורה" של הפסיכולוגים אשר שמו המקוצר הוא,DSM  (diagnostic and statistical manual of mental disorders).

ואני קורא בספר זה על מספר מצבים המוגדרים כמחלות נפש בעיני הטרפיסטים.

הפרעות דיבור,הפרעות כתיבה,שתיה מרובה של קפה,עישון ואף "משבר אמצע החיים".

חיפוש נוסף בנושא זה, מגלה להפתעתי כי לפני כ 60 שנה היו במגדיר זה,  כ-100- מצבים.ולפני 20 שנה,הגיע המספר ל350 .

ובאם יורשה לי לעשות אקסטרפולציה מתמטית פשוטה ,מסתבר כי בעוד 80 שנה נגיע ל3600 הגדרות למחלות נפש!

כך נגיע למצב , על פי המתודה של הפסיכולגים, לאלפי הפרעות נפשיות ואוכל רק לומר כי אז ,שום התנהגות של האדם,לא תמצא יותר נורמלית.

ונחזור למדע.

המדע מבוסס על עובדות. ותפקידו לתת הסבר משכנע לגבי המציאות אשר מסביבנו.ואין המדע נאחז בשום אופן ברגשות,כעס,זעם,אהבה,שנאה וכיוצא בזה.

ושאלה מדעית היא שייכת לרשות הרבים.

 ולמה הכוונה.?

נניח ולפנינו כיסא. כל אדם יכול לעסוק במחקר לגבי כסא זה, במידה והוא בעל אינטליגנציה,אפילו אינטליגנציה בסיסית.

הוא יכול לחקור את המבנה הכימי של הכסא,את חזקו,את המכניקה שלו,לבדוק את השוק לגבי הכסא,לקבוע מחירו ולחשב את כל התכונות הפיסיקאליות של הכסא.

ובאם איננו בקי למשל בכימיה,יישב וילמד כימיה.. אין מדובר כאן,במטפיזיקה,תורת הנסתר או סגולה של בודדים.

ולכן לדעתי,מה שלא ניתן למדידה מבחינתי איננו מדע.

ויש לקחת בחשבון גם את המטפל.

המטפל איננו יכול להיות אוביקטיבי בתוקף היותו יישות בפני עצמו.

ויש הבדלים מהותיים בין המטפלים והטרמינולוגיה שבין מטפל ומטופל היא אמפירית לחלוטין ובלתי ניתנת למדידה.

לדוגמא, יאמר מטופל "יש לי כאב ראש".,תלונה זו לא נמצאת ברשות הרבים,אלא היא סוביקטיבית שלו לחלוטין.רק המטופל חש את הכאב והמטפל איננו יכול למדוד כאב זה ולהשוותו , לכאב אחר.

מטפל יכול רק להאמין או לא להאמין לתלונה זו. ומה יעשה איתה?

ויש אין סוף דוגמאות.

"יש לי כאב גדול".מהו גדול ומהו קטן? זה נתון לפרשנותו של המטפל.

"אישתי לא אוהבת אותי יותר" איך אנו מודדים אהבה? האם קיים מדד לאהבה או זה נתון לפרשנותו של המטפל?

יאמר מטופל. "זוהי פורנוגרפיה ותועבה בעיני".האמנם? ייתכן ומטפל במדינה אקזוטית לא יסכים איתו, כנאמר פורנוגרפיה זה גם ענין של גאוגרפיה.

ומה יפה? ומה מכוער? ומה מגונה בעיני המטופל?

אך שוב. אין אפשרות לתת מענה לשאלות הללו במובן מספרי והמסקנה הבלתי נמנעת היא כי אי אפשר לשאול בתחום הפסיכולוגיה שאלה מדעית!

כי בסופו של דבר,תופעה התנהגותית מתיחסת לנושאים "פסיכיים" או באם תרצו לנפשו של האדם אשר נתונים לפרשנות משתנה וזאת ללא כלי מדידה ,תצפית והשוואה!

אבל.

תמיד יש אבל.כל מה שנכתב לעיל אין פרושו כי לפסיכולוגיה אין ערך ואין משמעות.מטפל מוכשר ידע לגלות,אמפטיה,סימפטיה,אוזן קשבת ,אינטואיציה (חשוב מאד בעיני),תחושות ועצה טובה.

ולכן הייתי משייך את הפסיכולוגיה יותר להומניסטיקה, כמו שירה אמנות ופילוסופיה.אך בשום דרך אינני מוצא בה זיקה למדעים.